• חיסון משושה: כולל ארבעה וירוסים ושני חיידקים. גורי כלבים יש לחסן החל מגיל 6 שבועות וסה"כ 3 חיסונים הניתנים בהפרש של חודש אחד מהשני, לאחר סיום הסדרה מומלץ לחסן אחת לשנה.
    1. פרוו: הינה מחלה ויראלית קשה ומסכנת חיים הפוגעת בעיקר בגורי כלבים לא מחוסנים, אך יכולה לפגוע גם בבוגרים הסובלים מסטרס ראשוני (מחלה מדבקת אחרת, רעב, עומס גדול של תולעי מעיים וכו'). בשלב הראשון הכלב יראה סימני דיכאון עמוק, חוסר רצון לאכול והקאות. בהמשך יופיעו שלשול מיימי ואף דמי, חום גבוה ועוד. טיפול תומך אינטנסיבי כולל נוזלים לווריד, תיקון מאזן המלחים, אנטיביוטיקה כנגד זיהומיים משניים, חומרים נוגדי הקאה ומגני מערכת עיכול. ללא טיפול בע"ח עלול להתייבש וקיימת סכנה להחמרה של הזיהום והתפשטותו לכלל מערכות הגוף. אבחון המחלה נעשה באמצעות בדיקות דם בהם ניתן לראות ירידה בספירת תאי הדם הלבנים, בנוסף ישנן בדיקות סרולוגיות ספציפיות לזיהוי הנגיף. המחלה מועברת במגע עם צואה נגועה ונחשבת למדבקת ביותר ולכן מרגע שעולה חשד להדבקה חשוב לבודד את החיה החולה ולחטא היטב את האזור בו היא חיה.
    2. כלבלבת: בגורים צעירים מדובר במחלה קשה, תחילה רואים סימנים של חום גבוה, הפרשות מהאף והעיניים, חוסר תאבון, הקאות ושלשולים, בהמשך המחלה מגיעה לריאות ומערכת העצבים המרכזית. אחד המופעים הנפוצים במחלה הוא התכווצויות שרירים חוזרות של שרירי הלסת והפנים/ גפיים/ בית חזה. הנגיף פוגע בגדילה של אמייל השן ולכן בגורים שהחלימו ניתן לראות פס חום בשן שמהווה עדות למחלה שהייתה. אין טיפול ספציפי לכלבלבת וגם כאן הטיפול הוא תומך בהתאם לסימנים הקליניים הנראים. בכלבים מבוגרים עם סימנים עיצביים כלבלבת היא אחת האבחנות המבדלות החשובות. המחלה מועברת בכל צורות ההפרשה- רוק, רסס אוויר (שיעול/עיטוש), צואה, שתן, נזלת והפרשות מהעיניים. לכן, גם כאן חשוב לבודד את החיה החולה ולנקות היטב את האזור בו היא חיה.
    3. אדנו-וירוס (CAV2): מחלה זיהומית הפוגעת בכבד, נגרמת על ידי נגיף CAV1 (נגיף מאותה משפחה נמצא בקומפלקס שאחראי לשעלת המכלאות). מחלה קשה שסימניה הם צהבת, חום גבוה, חוסר תאבון, הקאות דמיות ושלשולים. בחלק מהמקרים הנגיף מתיישב בעין וגורם לבצקת קרנית המקנה מראה של עין כחולה. בשנים האחרונות בזכות המודעות לחיסוני גורים חלה ירידה משמעותית בתחלואה והיום כמעט ולא רואים מקרים של דלקת כבד נגיפית.
    4. פרה-אינפלואנזה: נגיף ה"שפעת" גורם לסימנים של הפרשות מהאף, שיעולים, חום. לרוב מדובר במחלה קלה, אך במצבים מסויימים תיתכן החמרה לדלקת ריאות.
    5. לפטוספירה: מחלת העכברת, עלולה לעבור לבני אדם ולכן צורפה לחיסון. מדובר בחיידק סביבתי (עמיד במים) וההדבקה ע"י שתן של מכרסמים (ומכאן שמה). החיידק חודר דרך העור ופוגע בכלי-דם, כבד וכליה. ברגע שעולה חשד לנגיעות בלפטוספירה יש להימנע ממגע עם הפרשות בע"ח (מדבק לבנ"א!!!). הטיפול כולל אנטיביוטיקה למספר שבועות רב (6 שב') מאחר ולוקח זמן עד שמצליחים לסלק את החיידק מהכליות. החיסון כולל שני סרוברים של החיידק: Icterohaemorrhaggiae- אשר פוגע בכליות ובכבד, גורם לצהבת. Canicola- פוגע בכליות ועלול לגרום לכשל כליות.

    כלבת: מחלה נגיפית קטלנית הפוגעת במערכת העצבים המרכזית. עלולה להדביק כל בע"ח ממשפחת היונקים וביניהם בני האדם. היום המחלה קיימת בארץ וכל חודש יש מספר דיווחים על חיות שנמצאו כנגועות (החל מפרות לחלב וכלה בכלבי בר משוטטים). המחלה מתאפיינת בסימנים שונים ולכן כל כלב שאינו מחוסן ומראה סימנים נוירולוגיים (שינויי התנהגות- אדישות/ תוקפנות כלפי הבעלים, מבט תוהה, הליכה כפייתית, ריור ועוד...) נחשד כנגוע בכלבת!
    על פי "החוק להסדרת הפיקוח על כלבים, התשס"ג-2002" כל כלב מעל גיל 3 חודשים חייב להיות מחוסן כנגד כלבת ומסומן בשבב. לאחר מכן יש לחסן אחת לשנה.

    טיפול מונע כנגד תולעי מעיים: ישנם 2 סוגי תולעים עיקריות בכלבים:
    1. Toxocara canis- תולעת עגולה, נפוצה בגורים כי עוברת שילייה. יכולה לעבור גם לבנ"א!!!
    2. דיפילידיום קנינום- תולעת סרט, החיה נדבקת כשבולעת פרעוש ואז מתאפשר המשך קיום מעגל החיים שלה. מספיק פרעוש אחד בכדי שיתחיל מחזור חיים של עשרות תולעים. בנגיעות נמוכה החיה לרוב לא תראה סימנים קליניים, אך בנגיעות גבוהה החיה יכולה להראות שלשולים/ הקאות/ ירידה במשקל. בנגיעות בתולעים נוספות המצב יכול להיות חמור אף יותר, לכן ההמלצה היא לתלע גור פעמיים בהפרש של 10 ימים (כדי להרוג תולעים בוגרות וכעבור 10 ימים נהרוג תולעים שזה עתה בקעו מהביצים) ולאחר מכן תילוע מניעתי כל חצי שנה. במידה ורואים "שומשומים" בצואה יש לטפל באותו הרגע.

    תולעת הפארק: התגלתה לראשונה בפארק הלאומי ברמת גן ומכאן שמה. בעבר הנגיעות היתה ממוקדת בעיקר בגוש דן אך היום מדווחים מקרים רבים ממקומות שונים ברחבי הארץ. דרך ההדבקה היא באמצעות חיפושית קטנטנה אותה בולע הכלב ואז מתחיל מחזור חיים שלם המתקיים בגופו של הכלב, בתום 5-6 חודשים תולעת בוגרת מתמקמת בוושט ויוצרת שם גרנולומה הגורמת להפרעה מכאנית במעבר המזון ולכן אחד הסימנים הקלאסיים שרואים זה הקאות ופליטות זמן קצר לאחר אכילה. סימנים נוספים זה שיעולים, ירידה במשקל, ריור מוגבר, ירידה בגמישות עמוד השדרה וקושי בתנועה. לעיתים יתכן מוות פתאומי כתוצאה ממפרצת באבי העורקים. ישנם מקרים בהם התולעת "מתבלבלת" ובמקום לנדוד אל הוושט היא מגיעה לחוט השדרה. במקרים אלו נראה שיתוק אקוטי של החיה. ב-10% מהכלבים אותה גרנולומה בוושט עוברת התמרה סרטנית ומהווה איום ישיר על חייו של הכלב. הטיפול בתולעת מתחלק לשניים:
    1. טיפול מניעתי- אחת ל-3 חודשים ניתנת זריקה של חומר ההורג את שלבי הזחל של התולעת (המטרה להספיק להרוג את כל הזחלים לפני שיבשילו לשלב הבוגר של התולעת). במרכז הארץ תדירות הטיפול הינה אחת לחודשיים.
    2. טיפול משקם- טיפול ארוך ויקר בהתאם לסימנים הקליניים שנראים, לרוב מצריך אנדוסקופיה למעקב, כאשר ישנם מצבים בהם הפרוגנוזה להחלמה אינם טובים (לדוגמא מקרים בהם חלה התמרה סרטנית).

    חלק נוסף חשוב בהתמודדות עם התופעה היא ערנות של הבעלים- יש למנוע מהכלבים להסתובב חופשיים כיוון שברגע אחד של חוסר תשומת לב הם עלולים ללקק פיסת אדמה עם החיפושית. בכלבים עם נטייה לאכול שטויות מהרחוב מומלץ להסתובב עם זמם/מחסום פה. דבר נוסף חשוב הוא איסוף הצואה של הכלבים כי אחד המקומות הנפוצים להימצאותה של החיפושית המודברת הוא בגללי צואה טריים.

    *** לשאלות נוספות, אתם מוזמנים תמיד ליצור איתנו קשר


    מאמרים נוספים